ניוזלטר פדגוגי 26.10.17

גרף קשב קהל

בהרצאת אורח במפגש מורים חדשים המרצה לימד אותנו את גרף הקשב של ביון. גרף הקשב מתאר את המצב של הקהל שהוא משתתף בהרצאה או שיעור. הגרף מתחיל במצב סטטי של מספר דקות, זה זמן ההתארגנות, קריאת שמות ובדיקת ציוד. זהו בעצם זמן שלא מתרחשת בו למידה כאשר יש חשש שהתארכות במשך הזמן הזה עלול להוביל לאיבוד הקשב של התלמידים. בנוסף, בזמן הזה, התלמידים בוחנים האם כדאי להם להיות בשיעור, האם יהיה מעניין, או חשוב. על מנת לנצל את הזמן הזה ולגרום לשיעור להתחיל היטב, אפשר לוותר על זמן ההתארגנות ולהתחיל מיד בפתיח. לפי ביון הפתיח חייב להיות קשור לנושא השיעור או למטרתו. אפשר להתחיל בסיפור, משחק, חידה, סרטון או שאלה מעוררת מחשבה. כך, יש סיכוי גבוהה יותר שהתלמידים יבחרו להקשיב ולהשתתף בשיעור. בהמשך הגרף יש עליות וירידות כל שבע דקות לערך, כאשר לפי ביון חשוב לתכנן את השיעור כך ביחידות זמן דומות ולא פחות חשוב לזהות מתי מתחילה הירידה בקשב של התלמידים ולהפעיל "מזניק קשב"- פעילות קצרה שתעזור לתלמידים לחזור אל השיעור. למשל סרטון, משחק ווידוא הבנה, התמסרות בכדור, לשאול שאלה מאתגרת בנושא השיעור וכו'. האתגר שהשיעור יהיה מעניין הוא גדול מאוד, אך כאשר מפרקים את השיעור ומסתכלים מנקודת המבט של התאוריה של ביון, קל יותר לתכנן את השיעור כך שרמת הקשב תהיה מקסימלית.

רעיונות לפתיחת שיעור/נושא

• לכתוב את נושא השיעור ולשאול מה הייתם רוצים לדעת על הנושא ולכתוב על הלוח (הנושאים שהתלמידים יעלו יכולים להיות אבני הדרך של השיעור).

• לכתוב את נושא השיעור ולשאול את התלמידים מה הם כבר יודעים על הנושא (חשוב מאוד להתייחס לידע הקודם של התלמידים בין אם הוא נכון, שגוי או חלקי).

• לכתוב את נושא השיעור (בעיקר אם זה מושג קשה או חדש) ולבקש מהתלמידים במשך דקה לכתוב כמה שיותר מילים מהאותיות של נושא השיעור.

• לתת לאחד התלמידים להמחיז את נושא השיעור בפנטומימה ועל התלמידים לגלות את נושא השיעור.

• לחלק את הכיתה לקבוצות (רביעיות או זוגות), לחלק להם את האותיות של נושא השיעור (אם זו מילה אחת) או את המילים של נושא השיעור (אם זה משפט או מספר מילים) ולבקש שירכיבו את נושא השיעור. הקבוצה הראשונה שתרכיב נכון היא המנצחת.

רעיונות למזניקי קשב

• מחלקים לתלמידים פתקים אדומים וירוקים (ירוק נכון, אדום לא נכון), מקריאים משפטים שקשורים לנושא שנלמד כאשר על התלמידים להחליט האם זהו משפט נכון או לא נכון ולהרים פתק מתאים בהתאם. (באדיבות רויטל בן דבש).

• מדרש תמונה- מקרינים תמונה/מפה/איור וכו' על הלוח, מחלקים לתלמידים דבקיות עם מושגים, מקומות, מאפיינים ועל התלמידים להדביק במקום הנכון. (באדיבות רויטל בן דבש).

• מבקשים מהתלמידים שירשמו בדקה כמה שיותר דברים שלמדו עד כה בשיעור.

השבוע יתקיים יום הזיכרון לרצח רבין ז"ל. מצורף כאן מקבץ סרטונים של בריינפופ בנושא.

רעיונות לבוקר טוב

1. לתלות בחדר את ארבעת היסודות: מים, אש, אדמה, רוח.

לבקש מכל אחד במליאה בשלב הראשון לחשוב לאיזה יסוד הוא מתחבר/מרגיש שהוא נמצא בו בין אם הפן הלימודי, חברתי או האישי לאחר מכן התלמידים הולכים לשבת ליד היסוד שבחרו ומספרים לחברי הקבוצה (של אותו יסוד שבחרו) למה בחרו ביסוד הזה, בסבב.

שחוזרים מהמליאה מבקשים מהתלמידים לשתף. מה עלה בקבוצה שלהם? האם יש עוד יסוד שהיו בוחרים בו? האם היו רוצים להיות בכלל יסוד אחר?

באדיבות מור רביב

2. מבקשים מהתלמידים להתחלק לזוגות ולהביט דקה אחת, אחד לשני בעיניים, כאשר אסור לדבר במהלך הדקה. כל פעם שמישהו מסיט את המבט, השני מקבל נקודה. בתום הדקה מבקשים מהתלמידים לשתף איך הייתה להם המשימה? מי קיבל 10 נקודות? מי יותר או פחות? האם המשימה הייתה קשה ולמה? למה כל כך קשה לנו להסתכל בעיניים האחד של השני? האם היו כאלה שהיה להם קל? בזכות מה?

3. שעת סיפור- מחלקים לתלמידים קלפי טיפול (עדיף של point of view) הפוכים (שהתמונה מוסתרת). המורה הופכת את הקלף שלה ומתחילה סיפור שקשור למילה או לתמונה שיצאה לה. על התלמיד שיושב לידה להמשיך את הסיפור שלה ובאמצע שהוא מספר להפוך את הקלף ולהשחיל את המילה בסיפור שלו וכן הלאה. מומלץ מאוד!!!

באדיבות חופית הרצוג

השבוע מצרפת שיר של אגי משעול ששלחה לי רינה ניצן, רוצה להאמין כי היום כבר אין מורים כאלה, אך בטוחה כי יש תלמידים שהחוויה שלהם דומה לזו.

שיהיה סוף שבוע נהדר,

ונדה

אווזים / אגי משעול

אפשטיין, המורה שלי למתמטיקה

אהב להוציא אותי ללוח

אמר שהראש שלי מתאים רק לכובע.

אמר שציפור עם שכל כמו שלי

היתה עפה אחורה.

שלח אותי לרעות אווזים.

עכשיו, במרחק שנים מן המשפט הזה,

כשאני יושבת תחת הדקל

עם שלושת האווזים היפים שלי

אני חושבת שאולי הרחיק אז לראות,

המורה שלי למתמטיקה,

והצדק היה עימו.

כי אין מה שמשמח אותי יותר

מאשר לראות אותם כעת

עטים על הלחם המתפורר,

מכשכשים בזנבם השמח,

קופאים רגע דום

מתחת לרסיסי המים

שאני מתיזה עליהם מן הצינור,

זוקפים את ראשם

וגופם נמתח אז

כזוכר אגמים רחוקים.

מאז מת כבר המורה שלי למתמטיקה

ומתו גם בעיותיו שאף פעם לא עלה בידי לפתור.

אני אוהבת כובעים,

ותמיד בערב

כשהציפורים חוזרות אל תוך העץ,

אני מחפשת את זו שעפה אחורה.