ניהול כיתה מנקודת מבט נוירופדגוגית
על ניהול הכיתה נכתב רבות ומהיבטים שונים. ניהול כיתה מיטבי מאפשר אקלים בטוח ומוגן, מאפשר למידה אפקטיבית וכאשר שני אלו מתקיימים, אז אפשר גם ליישם פדגוגיה אחרת, אפשר להכניס משחוק מבלי שהשיעור יהפוך לבלגן מאורגן, אפשר לשלב תנועה ומדיטציה, אפשר לעבוד בקבוצות ולשלוח את התלמידים לבצע משימה במסדרון או בחצר.
על מנת לייצר מרחב בטוח ומוגן בכיתה, נדרש
לדעתי לקבוע מספר כללים בסיסיים, להחליט מראש על מדרג תגובות והכי חשוב לאכוף את הכללים לפי מדרג התגובות. בעבר, כאשר הצגתי את הגישה והשיטה שלי (שכמובן לא המצאתי) נתקלתי לא פעם בהתנגדות לגבי כללי הכיתה לגבי הקשיחות והמרחק שהם מייצרים. אני טוענת טענה הפוכה, כללים ברורים ומוקפדים מאפשרים קרבה וצחוק ולא פחות חשוב, משאיר המון זמן, זמן ללמידה, להעשרה ולשאלות שמעניינות את התלמידים שהן לא תמיד בתוכנית הלימודים. בכתבה הזו, אטען שלא רק בגלל היתרונות הללו כללים וגבולות חשובים אלא בעיקר להתפתחות המוחית של התלמידים שהכרחית לכל נדבכי החיים.
אחד המנגנונים המוחיים הניהוליים החשובים נקרא אינהיביציה ובעברית היכולת לעכב תגובה. פעולת עיכוב התגובה מווסתת ע"י החלק הקדמי של האונה הקדמית וכל סוג של תגובה מווסת ע"י אזור אחר. עיכוב תגובה הכרחי על מנת שנוכל להתרכז ולהתעלם מגירויים לא רלוונטיים, הוא הכרחי כאשר אנחנו רוצים להיזכר במשהו וצריך להתעלם מרמזים ופרטי מידע שלא בהכרח קשורים למה שאנחנו מנסים להתרכז בו ולעכב פעולות אשר יאפשרו בחירה בתגובה מותאמת. העיכוב תגובה יכול להיות מוטורי, מילולי או עיכוב של מחשבה. ישנם שלושה סוגים של מצבים עיקריים של עיכובי תגובה: 1. עיכוב של תגובה פרפוטנטית (תגובה שאנו רגילים אליה, תגובה רפלקסיבית למשל להושיט יד חזרה למי שמושיט לנו יד). 2. להתעלם ממסיחים או לסנן משימות לא רלוונטיות 3. התעלמות ממידע רלוונטי אך לא למשימה הנוכחית. אם תחשבו על זה אלה בדיוק הדברים שהתלמידים שלנו צריכים להתמודד איתם. ניקח לדוגמא שיעור ראשון של שנת הלימודים הנוכחית. התלמידים יכנסו לכיתה, יתחיל השיעור יעבור זמן מה ואחד התלמידים ירגיש שהוא צריך להתפנות, התגובה הפרפונטית הראשונה היא לקום מהכיסא כדי לגשת לשירותים אך הוא צריך לעצור את עצמו, לא לקום ואולי אפילו להתאפק עד שייגמר השיעור. לאחר מכן, אותו תלמיד יזהה הבהוב מתוך התיק שלו שיעיד שהוא קיבל הודעה או נוטיפיקיישן, הוא יצטרך לשים "בצד" את המחשבה על מי זה יכול להיות או מי יכל היה לתייג אותו עכשיו על מנת להמשיך ולהתרכז בשיעור וממש כמה דקות אחרי, כאשר המורה תשאל אם מישהו יכול לתת דוגמא על משהו שיכול לקרות אם לא מקפידים על כללים הוא ייזכר בסיפור שקרה לו עם אח שלו שממש רלוונטי למה שהמורה מתכוונת אך זה לא ממש סיפור שמתאים לספר אותו מול כולם בכיתה ועוד ביום הראשון. מי שלימד בכיתה יודע שלא לכל התלמידים זה בא בקלות ולפעמים הם לא ממש מצליחים לעכב את התגובה.
לכן, מנגנון עיכוב התגובה הוא מאוד חשוב לפעולות מכוונות מטרה שזה אחד המאפיינים של תפקוד תקין של אדם ולא בכדי נמצא כי אצל אנשים עם הפרעות נוירופסיכיאטריות כגון דיכאון, OCD, CD ו-ADHD המנגנון הזה לקוי. על מנת שהמנגנון יתפתח לאורך השנים, הילדים חייבים לתרגל מצבים של עיכוב תגובה ולקבל משוב בכל פעם שזה לא כל כך מצליח להם. ולכן, כאשר אנחנו מציגים שלושה כללים בכיתה ואף מציינים את ההשלכות על חריגה מכללים אלו אנחנו בעצם משתמשים ביכולת של המוח ללמוד מחזרות חוזרות ונשנות ולשנות את המבנה שלו בעקבות למידה. זאת אומרת שלא רק נשיג אווירה טובה ונעימה בכיתה אלא ממש נסייע לתלמידות ולתלמידים שלנו לפתח את המוח בחלק שאחראי על עיכוב התגובה. אם תחשבו על זה אפשר להתייחס למנגנון הזה של עיכוב התגובה כאל מפתח לחיים משמעותיים וטובים יותר.
איך עושים את זה זו כבר שאלה אחרת, אנסה לתת קווים לכללים לקראת פתיחת שנת הלימודים.
תחילה ננסה להיזכר במה חשוב לנו, אילו ערכים הם הערכים שמובילים אותנו בחיים (לא רק בבית הספר), לאחר מכן, מתוך כל הדברים שחשובים לנו נחשוב על שלושה עד חמישה כללים לפתיחת השנה. זה לא אומר שאלו יהיו הכללים היחידים (כמובן יש גם את תקנון בית הספר ואירועים שלא ניתן להתכונן אליהם) אבל זה אומר שזה יהיה מעין המתווה הראשון של ההתנהלות בכיתה. חשוב שתשתפו את התלמידים למה בחרתם בכללים אלו דווקא ומה תהיינה ההשלכות אם הם לא יעמדו בכללים. בשבועות הראשונים, גם אם הכיתה בהקשבה ובהתנהלות טובה חשוב לחזור על הכללים בתחילת כל שיעור ואפילו לכתוב אותם בראשי תיבות על הלוח. בכל פעם שיש חריגה מאחד מכללי הכיתה חייבת להיות התייחסות (פומבית או אישית) כמו "קבענו כי אצלנו בכל זמן נתון רק אדם אחד מדבר" ואם יש חריגה חוזרת אז ההתייחסות חייבת להיות כבר אחרת "כאשר כמה אנשים מדברים בו זמנית זה מפריע לריכוז, אנחנו נשוחח על כך בסוף השיעור" וכן הלאה. מאוד חשוב, בייחוד בהתחלה להתייחס ולהגיב לכל חריגה. בנוסף לכך, התנהגות חיובית חייבת לקבל גם כן התייחסות ומשוב חיובי.
אסיים בציטוט מתוך ליקוטי מוהר"ן תנינא פב. אני מתחברת אליו מאוד בהקשר של המעשה החינוכי והתפקיד שלנו בהקשר הזה "מכיוון שהאדם אינו מוכן להתמודד עם הקושי המועט הכרוך בשינוי דפוס חשיבתו, הוא נאלץ להתמודד עם קושי גדול פי כמה הכרוך בחיים משועבדים להם".
לקראת פתיחת שנת הלימודים מצורפים רעיונות משנים קודמות.
וכמובן נסיים עם שיר. הפעם השיר של ברק פלדמן אשר היווה עבורי תזכורת בתחילת כל שנת לימודים.
מְעַנְיֵין אִם הַזַּחַל יוֹדֵעַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פַּרְפַּר מְעַנְיֵין אִם גַּם הוּא מִשְׁתַּגֵּעַ בַּלֵּילוֹת כְּשֶׁקָּשֶׁה לוֹ וְקַר הוּא זוֹחֵל לְבַדּוֹ עַל הַדֶּשֶׁא מְטַפֵּס לְאִיטּוֹ עַל גִּבְעוֹל
וחוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ מָה יִהְיֶה כְּשֶׁ יַהֲפוֹךְ לִהְיוֹת זַחַל גָּדוֹל
מְעַנְיֵן אִם כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה לְעַצְמוֹ פְּקַעַת
הוּא מְדַמְיֵין מָה בַּסּוֹף יִהְיֶה הַאִם בַּמַּחְשָׁבָה הֲכִי מוּפְרַעַת הוּא מֵבִין עַד כַּמָּה יִשְׁתַּנֶּה? הוּא עוֹמֵד לַהֲפוֹךְ לַדָּבָר הֲכִי יָפֶה לְרַחֵף בְּעוֹלָמוֹת מוּפְלָאִים מְעַנְיֵין אִם הַזַּחַל יוֹדֵעַ אֶת זֶה מְעַנְיֵין אִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
שתהיה שנת לימודים טובה, מעניינת, מאתגרת, מגדלת ושמחה!
ונדה
כמה מהדברים שהזכרתי קראתי במאמר הזה אז מי שרוצה קצת להתעמק- ממליצה מאוד
Dillon, D. G., & Pizzagalli, D. A. (2007). Inhibition of action, thought, and emotion: a selective neurobiological review. Applied and Preventive Psychology, 12(3), 99-114.
