ניוזלטר פדגוגי 24.10.19

שפת החינוך

אחד הכלים הכי בולטים בחינוך הוא הדיבור, אנחנו רב הזמן מדברות, מדברות כדי להסביר, מדברות כדי לתווך, שואלות כדי להבין ובכלל פשוט מדברות (האם זה נכון וכמה אחוז מהזמן כדאי באמת לדבר אכתוב בפוסט אחר). מכאן יוצא, שהשפה והמילים שאנחנו בוחרות להשתמש בהן היא קריטיות. במאמר של ד"ר קובי גוטרמן הנקרא "תלמיד חרוץ לכיתתו ירוץ" (מומלץ לקריאה) יש התייחסות לשלושה תחומים שבהם השפה יכולה להיות גורם מכריע בעיצוב הלמידה והחינוך. שלושת התחומים הם: פיתוח אוטונומיה ומסוגלות ושליטה עצמית של התלמידים, בניית תחושה של קהילה לומדת ולמידה ורכישה של מיומנויות וידע אקדמיים. אנסה כאן להביא את העקרונות העיקריים בשימוש בשפה ובדוגמאות לשימוש בעקרונות אלה.

אז תחילה, אנו יודעים כי יש להשתמש בשפה חיובית- אנחנו נאמר לתלמידים מה אנחנו מבקשים מהם. "תפתח בבקשה בעמוד 89", "כולם מסתכלים על הלוח" "בכיתה שלנו לומדים".

בעזרת השיח הזה, אנחנו מייצרים רף ציפיות גבוהה בכיתה, הכיתה מבינה כי אנחנו הגענו לכאן כדי ללמד ויש לנו סטנדרטים ללמידה הזו, אנחנו רוצים שכולם יהיו איתנו וכי אנחנו לא מוותרים על אף אחד (מצרפת קישור לפוסט על ציפיות גבוהות בכיתה).

השיח החיובי מנטרל גם את השיח הציני, בעיני, לציוניות אין מקום בבית ספר, גם אם נדמה לנו שהתלמידים גדולים ומבינים, וגם אם יש צחוק כשמשתמשים בציניות ולכן, כדי לא להשאיר לה מקום חשוב לדבר קונקרטית - במקום כולנו מחכים לאדון... אני ממתינה שתצטרף אלינו לעמוד 89.

עוד דבר חשוב הוא לנסות להוציא את עצמנו מהמשוואה, זה לא כל כך חשוב אם אנחנו אוהבים שהם עושים כך או אחרת, או שמחים שכולם עושים את מה שאנחנו רוצים, התלמידים לא צריכים לרצות אותנו אלא אנו צריכים לציין את הפעולה שנעשית. "כולם עומדים - אפשר להתחיל".

חשוב לתת משוב מקדם למידה וחשיבה ולא רק כל הכבוד! (מצרפת קישור לפוסט על 25 דברים שאפשר להגיד במקום כל הכבוד).

לא לשאול שאלות רטוריות או שאלות שאנחנו לא מצפים אליהן לתשובה. במקום כמה זמן אני עוד אחכה לכם אפשר לומר אנחנו מתחילים את השיעור.

כך, אם נקפיד על עקרונות אלה, נשתמש יותר בחוכמה בכלי הכי חשוב שלנו, המורות, השפה!

רעיונות לבוקר טוב

1. נפש תאומה- מבקשים מתנדב.ת אשר עומד.ת עם הגב לכיתה, כל שאר התלמידים עומדים. שואלים שאלות עם שתי אפשרויות ועל המתנדבת לענות, כל מי שחושב כמוה נשארים לעמוד, השאר יושבים. ממשיכים כך עד שנשאר מישהו אחד לעמוד (הנפש התאומה). שאלות לדוגמא (ים או בריכה, קיץ או חורץ, פיצה או המבורגר, ריאל או ברצלונה, טיול או בטן גב, צפון או דרום, הכלה מאיסטנבול או בית הנייר)

באדיבות אריאלה תורג'מן

2. אנחנו על המפה! - מקרינים על הלוח את המפה של גן-בנה, ובכל פעם מגיע.ה אחד התלמידות.ים ללוח ומסמנ.ת את המסלול שעובר.ת מדי יום בדרכה.ו לביה"ס. אפשר לשאול שאלות שמתייחסות לזה כמו: מהיכן אני מגיע בבוקר ואיפה אני עולה על ההסעה. את מי אני פוגש שם, מה אני עובר בדרך? ליד מי אני יושב? איך אני מרגיש בהסעה? כל אחד יכול לסמן בצבע אחר את המסלול אותו הוא עובר. אילו מסלולים מתמזגים? מי בא לבד? מי בא ברגל?

באדיבות שגיא פרידמן

3. תעביר את זה הלאה- לוקחים כדור ספוג- התלמידים צריכים להעביר אותו מאחד לשני באמצעות הרגליים. אם הצליחו לעשות זאת, אפשר לאתגר בסבב נוסף באמצעות כדור קטן יותר, מבלי לדבר, עם מדידת זמן. דורש ריכוז, הקשבה, תשומת לב לאחר ועזרה אחד לשני.

באדיבות רביד חג'אג'

הפעם מצרפת שיר ששלחה לי שני מרקס, ואני רוצה לאחל לי ולכם.ן לעבור שנה, בדיוק (או ממש ממש קרוב) לאיך שאנחנו רוצים.

ונדה

בואי, עוברים/ יעל קלו מור

בּוֹאִי

עוֹבְרִים שָׁנָה

קְחִי אֶת מָה שֶׁהִשְׁתַּנָּה

גַּם אֶת מָה שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנָּה

הָעִקָּר שֶׁלֹּא יַכְבִּיד עָלַיִךְ

קְחִי אֶת שֶׁפַע שִׂמְחוֹתַיִךְ

קְחִי מַשֶּׁהוּ קַל עָלַיִךְ

וְאֶת כָּל מָה שֶׁאַתְּ מְתַכְנֶנֶת

וּבוֹאִי, הַכֹּל מוּכָן

הֲרֵי אַתְּ מֻזְמֶנֶת.

בּוֹאִי, עוֹבְרִים שָׁנָה

בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁאַתְּ

רוֹצָה לְחַדֵּשׁ

אַל תִּקְּחִי אוֹתָךְ הַיְּשָׁנָה,

שֶׁלֹּא תַּפְרִיעִי לָךְ לִהְיוֹת

מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה

לְמִי שֶׁתִּהְיִי הַשָּׁנָה

וְעוֹד אַל תִּקְּחִי אִתָּךְ

מָה שֶׁלֹּא נוֹתֵן לָךְ מָנוֹחַ

תִּקְּחִי בְּלִי הַגְבָּלָה

מָה שֶׁנּוֹתֵן לָךְ כּוֹחַ

כָּל מָה שֶׁיִּשְׁתַּלֵּב

בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּךְ לִהְיוֹת

מִי שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת

וְאַל תַּחְשְׁבִי פַּעֲמַיִם,

זֶה מַפְרִיעַ כְּשֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת

בּוֹאִי, עוֹבְרִים לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה

יֵשׁ לָהּ אֵינְסוֹף כִּוּוּנֵי אֲוִיר

וּמֶרְחָב עָצוּם לִנְשִׁימָה

יֵשׁ בָּהּ נוֹף וְאוֹר

וְכָל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה

וְאַל תָּבִיאִי דְּאָגוֹת סְתָם,

יֵשׁ שׁוֹמֵר בַּכְּנִיסָה לַשָּׁנָה

הוּא לֹא יַכְנִיס אוֹתָן

בּוֹאִי, עוֹבְרִים שָׁנָה

הַכֹּל מוּכָן

מִכָּאן

הָעִצּוּב עָלַיִךְ

תְּעַצְּבִי כִּרְאוּת עֵינַיִךְ

יוֹם וְעוֹד יוֹם בְּחַיַּיִךְ

הֵנָּה נִפְרַשׂ לְרַגְלַיִךְ

לְכָל תִּפְאַרְתּוֹ הַלּוּחַ

לֹא בְּכָל יוֹם אַתְּ עוֹבֶרֶת שָׁנָה

בּוֹאִי, הַכֹּל שׁוּב פָּתוּחַ