ניוזלטר פדגוגי 13.12.18
המוח הגמיש או מה זה בכלל נוירופלסטיות?
סוף סוף נתקלתי בספר שמצליח לאגד בתוכו רצף של מחקרים אשר מוכיחים באופן חד משמעי (לי לפחות) כי המוח הוא גמיש. יודעים על המוח היום הרבה מאוד דברים, חלקם ידועים כבר שנים, וחלקם כבר לא ממש נכונים בעקבות מחקרים חדשי. למשל, עד היום האמינו כי כל תא עצב (נוירון) שנהרס (מת) לעולם לא יוכל להשתקם ולא יוכל להיווצר תא חדש במקומו. זה אומנם נכון, אך תאי העצב יכולים ליצור קשרים והקשרים עם תאי עצב אחרים, ולעקוף את התאים המתים. זאת אומרת שאם התאים מתו בזמן שבץ מוחי, או מלכתחילה לא נוצרו בגלל מוטציה מסוימת, המוח יכול לעקוף את "הבעיה" וליצור קשרים חדשים עם תאי עצב במקום אלו שמתו. הדבר השני שהיה נהוג לחשוב הוא שלכל אזור במוח יש תפקיד, למשל אזור השפה והדיבור, אזורים במוח שאחראים על כל איבר וכו'. האמונה הייתה, שאם אזור נפגע גם הפונקציה שלו הולכת לאיבוד. היום כבר יודעים, שחלק מהפונקציות בעזרת אימון יכולות להשתקם ולחזור לתפקוד וחלקים שונים במוח יכולים למלא תפקודים דומים.
הספר הזה מרגש אותי לא רק בגלל הפן הביולוגי אלא בעיקר בגלל שיש לו השלכות גדולות על עולם החינוך בעיקר בתחום ההוראה והלמידה שהרי אם המוח גמיש, אז כל דבר ניתן ללמידה, ואם יש קשיים שלא מאפשרים למידה בדרך ה"רגילה" אפשר לחשוב איך מאמנים את המוח כך שיוכל לבצע את הביצועים הקוגניטיבים. במהלך הקריאה חשבתי רבות על בית הספר, על ההתמודדויות שלנו מול התלמידים, על כך שפעמים רבות אנחנו אומרים "אין לו יכולת" כאשר מבחינה מדעית המשפט הזה פשוט לא נכון, ע"י אימון ולמידה גם "חסרי היכולת" יכולים ואינטיליגנציה (או IQ) הם לא נתונים קבועים ולא ניתנים לשינוי. מצרפת כאן מחשבות בעקבות הקריאה שרלוונטיות לבית הספר.
- תלמידים חייבים לדעת כמה שיותר על המוח, על כך שהוא גמיש, שהוא יכול להשתנות, ושהמוח שלהם יכול הרבה יותר ממה שהם חושבים. (כמעט בכל מחקר שקראתי עד היום, שמצא כי פעולה כזו או אחרת משפרת ביצועים קוגניטיביים המסקנה הראשונה בניסוי הייתה ללמד את הילדים על המחקר והממצאים).
- אימון אימון אימון - ככל שמתאמנים במשהו, גם אם הוא נראה בלתי אפשרי בהתחלה, יש סיכוי שנלמד אותו, החל מפעילות גופנית מסוימת ועד לפעולות קוגניטיביות.
- האבחונים שהתלמידים מביאים, יכולים לשמש אותנו בבניית תוכנית עבודה. לפני ההמלצות (הארכת זמן, הכתבה לבוחן וכו') יש רשימה של ליקויים תפקודיים שיש לילדים, למשל קשיי שליפה, קשיים בהעברת מידע לזיכרון לטווח ארוך וכו'. וזו בדיוק תוכנית העבודה שלנו, למתקשים בשליפה נתכנן מהלכים של אימון בשליפה ולמתקשים בארגון זמן, נעבוד על ארגון זמן, נתאמן כך שבכל פעם נקטין דקה מתוספת הזמן. (ראו את הסרטון של ברברה סמית)
- דמיון- גם שמדמיינים שעושים משהו, המוח לומד, הכוונה היא שאפשר להתאמן בכאילו, נדמיין תרגיל, קליעה לסל והביצועים ישתפרו.
כמובן שממליצה לקרוא את הספר אך למי שאין זמו יכול לצפות בסרטוני TED אלה (חלק מהתכנים/חוקרים מופיעים בספר).
רעיונות לבוקר טוב
1. באיזו פינה? - מקרינים את המצגת, כאשר במצגת יש שאלות אישיות עם ארבע אפשרויות לתשובות. הגדירו כל פינה בחדר לגבי צבע התשובה. מקרינים את השאלה ועל התלמידים לגשת לפינה שמייצגת את תשובתם.
באדיבות שגיא פרידמן
2. סליחה על שאלה- סדרה מצוינת (יוטיוב) שבה כל פעם שואלים שאלות אנונימיות אוכלוסייה אחרת (למשל אנשים עם עיוורון, ילדים למשפחות גאות, מתמודדים עם מחלות נפש וכו'.) דרך מצוינת לפתוח את הראש ונקודות המבט על העולם ועל בני האדם.
3. מרוץ כיסאות- מעמידים שורה של כיסאות הצמודים זה לזה. על הכיסאות יעמדו התלמידים כאשר עליהם לעבור מצידה האחד של הכיתה לצידה האחר מבלי לרדת מהכיסאות (עליהם להעביר את הכיסאות מצד אחד לצד השני על מנת שיוכלו לעבור עליהם). הקבוצה שעושה זאת בזמן הקצר ביותר ובצורה הבטוחה ביותר – מנצחת.
השבוע מצרפת שיר של יאיר בן חיים, שבכך פעם מחדש נפעמת מהלוגיקה הפשוטה והקסומה של השיר.
שיהיה סוף שבוע נהדר,
ונדה
כשאין אהבה לאדם/ יאיר בן-חיים
אדם ללא אהבה
זה כמו אדמה ללא מים,
כמו עץ ללא שורשים
ושמים בלי כוכבים.
אדם ללא חיוך
זה כמו פרח שיבש,
כמו קץ ללא סוף
ועינים בלי מראות.
אדם ללא אדם
זה כמו עולם מרוקן,
כמו אש ללא להבה
וחשך בלי תהום.
אהבה ללא אדם
זה כמו מים ללא אדמה,
כמו דם ללא גוף
מות בלי חיים.
